יין בזמן מלחמה

כמו עוד הרבה תחומים, גם תחום היין הישראלי חווה פגיעה קשה "בשגרת" המלחמה החדשה, כמובן שהמילה שגרה בסיטואציה הנוכחית היא ההיפך המוחלט מפירוש המילה שגרה (סדר הפעילות הקבוע של ארגון או אדם, להבדיל מסדר הפעילות במצב חירום).

כשהשגרה נפגעת, גם כל השאר.

 היכולת של היקבים לנהל שגרת ייצור שותפת לא מתאפשרת. דבר הנובע מחוסר בכוח אדם, שרוב הסיכויים תוצאה ישירה מכך שהרבה עובדי תפעול ועובדי היקב גויסו למילואים.

הכורמים והטיפול השותף בכרמים שנמצאים בהרבה מהמקרים באזורים מסוכנים ורגישים ביטחונית ברחבי הארץ גם כן מרימים קושי רב בתפעול וטיפול שותף. 

מרכזי המבקרים ביקבים גם כן נפגעו בגלל הנחיות פיקוד העורף ובגלל מחסור בעובדים.

כך למשל מנהלת השיווק של יקב הר אודם יערה אלפסי ביאדגלין אומרת:

" אנחנו היקב הגבוה בישראל והאזור שלנו מוגדר כתום (3.5 קמ מהגבול)  לכן בימים אלו מרכז המבקרים שלנו סגור לקבלת קהל בהנחיית הצבא שאוסר עלינו גם להגיע לכרמים שלנו בעמק הבכא בשל  הקירבה לגבול סוריה-ישראל.

מזל גדול בשבוע הראשון ללחימה סיימנו רשמית את הבציר כך שלא נשארו ענבים על הגפנים אך יחד עם זאת רבים מעובדינו גויסו בצו 8. עם זאת אנחנו לא מתפנקים ומברכים על היש. אנחנו עושים כל מה שאפשר על מנת לעזור לחיילים, מילואימניקים ואנשי העוטף היקרים שרבים מהם חברינו בכל מה שאפשר, בתרומות ובעשייה באזור שלנו."

לוטן ויסמן מנהלת השיווק והיצוא של יקב טוליפ מוסיפה:

"סגרנו את מרכז המבקרים ובימים האחרונים התחלנו לפתוח אותו במתכונת מצומצמת.

12 מעובדינו יצאו למילואים כולל מנכ"ל היקב, רועי יצחקי.

גם בצוות הייצור אנו בכוח אדם חסר חלק נקראו למילואים השאר המשיכו לעבוד כל התקופה הזו על מנת לטפל ביינות של הבציר החדש, כי ליין לא סיפרו שיש מלחמה.

כולנו יודעים שמסעדות נסגרו או פתוחות במתכונת מצומצמת כמובן שזה פוגע בנו ובכל עולם היין.

ביקב אנו אוספים תרומות לחיילים ותושבי הדרום ועד כה נאספו המון תרומות תודה לאזרחי ישראל המדהימים. אנחנו תרמנו מעל ל300 בקבוקים לחיילים ומשפחות מפונות.

בנוסף 15% מכל רכישה של יינותינו הולכת כתרומה לאחינו חקלאי העוטף.

בנוסף אנחנו משמשים כנקודת איסוף ליינות מיקבים מהדרום, כן כן עוזרים לאחינו היקבים בדרום שיוכלו להמשיך להתקיים גם במצב הנוראי הזה."

אבל הפגיעה המשמעותית נובעת מהשטח והיא בצריכה.

עולם המסעדנות דומם. גם בשל מחוסר בכוח אדם, גם מהמגבלות של פיקוד העורף וגם מהעובדה המרה אבל ההישרדותית שבעלי המסעדות יודעים שיפסידו יותר כסף אם יפתחו את דלתותיהם לסרוויס ואף לקוח, או מעט מאד לקוחות יגיעו לסעוד.

כל עוד שהמסעדות לא עובדות, הן כמובן לא מזמינות יין מהיקבים שבתפריט היין המוקפד. בקבוקי היין ששוכבים במסעדה יצברו כנראה אבק ואף הזמנה לא תישלח ליקבים בזמן הקרוב.

חנויות היין, לעומת המסעדות, לרוב כן פתוחות. אבל, הקופה מהבוקר תעמוד על סכום זעום.

גם כאן, בעלי החנויות לא יראו צורך להזמין יין מהיקבים כי המדפים עומדים מלאים בעקבות כך שהצריכה ירדה משמעותית.

עולה השאלה... למה בתקופת הקורונה שגרמה אף היא לתחושת פחד ועצב עם סגרים אין סופיים, הייתה דווקא עליה מטורפת בצריכת היין בישראל?

לא היה כמעט בית שלא מזג לעצמו כוס יין עוד לפני שהשמש שקעה, או ששקשק איזה קוקטייל טרופי עם ארוחת הצהריים.

המספרים זינקו אל-על. אנשים מצאו נחמה ומפלט בכך ששילבו משקה או שתיים במהלך היום.

זאת הייתה שנת זהב ליקבים הישראליים, כי סוף סוף שותים פה קצת יין!

כשאני מדברת עם קולגות וחברים, כשאני מרפרפת בקבוצות פייסבוק של חובבי יין, בשונה מתקופת הקורנה יש קושי ואפילו מחסום רגשי של חלק ניכר מהאנשים לשתות יין.

חלק רשמו בתגובות "יין זה לרגעים שמחים ",כשאחרים ציינו,"איך אפשר לשתות יין בזמן ששומעים סיפורים מבעיתים וכל כך עצובים". 

ועם התחושה הזאת המספרים צונחים. היקבים מרגישים את הפגיעה ישירות לבטן הרכה. אפקט הדומינו שמתחיל מאיתנו לא פוסח על אף אחד בדרך.

אז מה אפשר לעשות כדי לתמוך ביקבים הנפלאים שיש לנו בארץ? תתחילו מכך שתשימו בערב שישי על השולחן בקבוק יין ישראלי.

תזכרו שיין ישראלי זה סמל לציונות, ליהדות ובעיניי המהות של יין היא גם תקווה לימים טובים יותר.

הדבר הכי חשוב כרגע הוא לא להפסיק לצרוך כחול לבן, אלא לצרוך יותר.

עד כמה שמתאפשר.

אז תקנו בקבוק יין ישראלי, גם אם תשמרו אותו ליום שיקרה בו דבר ששימח אותכם, מספיק להרים כוסית.